משחק דרך הכאב: לא תמיד הטקטיקה הטובה ביותר
אנחנו רואים את זה כשאנחנו צופים בספורטאים מקצוענים בביצועים ברמה הגבוהה ביותר. בעיני החברה, לשחק דרך הכאב הוא מכובד. האדרת פרו-אתלטים זו מביאה הביתה את הרעיון לשחק דרך הכאב עד כדי כך שלפעמים אנו מענישים אתלטים אם הם יושבים בצד ללא פציעות נראות לעין. למרות זאת, משחק דרך כאב הוא לא תמיד לטובת השחקן - וגם לא לאדם הממוצע והפעיל. הסיכון הגדול ביותר הוא לגרום לנזק רב יותר (לעיתים חמור) מעבר לאי הנוחות הראשונית. תיקון, משיכה או מתיחה יכולים להתרחב במהירות לכדי קרע, שבר או שבר. שחקני הוקי מקצועיים משחקים באופן קבוע דרך איבוד שיניהם באמצע המשחק בתוך שפע של כאבים אחרים. לעתים קרובות רואים שחקני כדורסל וכדורגל מודבקים בצד עם נקעים בקרסול ואצבעות שבורות. רבים מהספורטאים הללו נוקטים בדרך כלל בגישה של "לחייך ולסבול את זה" כדי להתמודד עם הכוח הבוטה שמגיע עם הטריטוריה. אפשר להתווכח אם זה משהו מאצ'יסמו או פשוט לתת הכל לטובת הצוות. הדוגמה שמציבים ספורטאי כוכבים עוברת במורד השורות לרמות המכללה והתיכון ואף מסתננת למבוגרים בריאים ופעילים. אבל זה הטריק האמיתי: הם ספורטאים מקצועיים עם כמה מהצוותים הרפואיים הטובים ביותר בהישג ידם. זה גם דווח לספורטאים יש סבילות גבוהה יותר לכאב מאשר כולנו. מבוגרים פעילים, לעומת זאת, צריכים לשים לב היטב לכל כאב. יש שיגידו שזה מסתכם בשאלה אחת: האם אתה נפגע או נפצע? ההבדל יכול להיות עצום וקשה לפענוח. למגזין הבריאות והכושר היה מאמר שרשום ארבעה סימנים שאדם שחווה כאב צריך להפסיק את הפעילות שהוא עושה.
- מפרק חם או מתנפח
- כאב כרוני שנמשך שבועות או חודשים בכל פעם
- אם מתגלה מחלה ניוונית בצילומי רנטגן
- אם הכאב לא מאפשר להמשיך